אם רשאי לכתוב סת"ם ללא הסמכה?
חת"ס בהקדמה לקסה"ס: "לא יתנו רשות וכתב קבלה לשום סופר כי אם למי שיהיה בקיא בספר הזה, וסופר שאינו בקיא, יופסל מאומנותו…".
ר"ח פלאג'י (תנופת חיים דף רמ"ז): "…בלי סמיכה יהיו ידיו אסורות מלכתוב אפי' אות אחת שבתורה".
הרב וואזנר: "אסור לסופר לכתבו בלא כתב קבלה, וכתב קבלה שעבר עליהם ג' שנים פשיטא שאינם תקיפים עוד".

האם הטבילה חובה לסופרי סת"ם?
ראוי לסופר לדקדק בזה (ערוה"ש, קסה"ס).
"נאה לסופר טבילה תמידית" (ולא רק טבילת עזרא) (חיד"א).

האם רשאי להשאיר בס"ת מקום השמות ולכותבם אחר טבילה?
רשאי (קסה"ס י"א י"ח).

האם יש לכתוב בקלף עבודת יד?
מעיקר הדין אין צריך, אם בתחילת העיבוד הכניס הישראל העורות לשמה (מ"ב ל"ב ל', חזו"א תפילין ו' י'). ויש מחמירים (כשיטת גידולי הקדש ג' ד').

מה דין קולמוס ממתכת או מפלסטיק?
מעיקר הדין כשר (בני יונה יו"ד רע"א ו'), אך לא מברזל.
ולכתחילה יכתוב בנוצה (חת"ס, הובא בקסה"ס ג', שבה"ל ח"ב קל"ו).

כשמקדש הכתב או השמות, האם צריך להשמיע לאוזניו?
מעיקר הדין אין צריך, ולכתחילה ודאי שעדיף (מג"א תר"צ, ו').

קידש במחשבה ולא הוציא בפיו, מה יעשה?
יעבור שנית על הכתב באמירה לשמה (הגרי"ש אלישיב, שבה"ל ה' ח').

האם מספיק לקדש בתחילת הכתיבה עבור כל הס"ת?
מדינא מועיל, ואפילו הפסיק זמן ארוך (מ"ב י"א, ה'), כל זמן שלא הסיח דעתו מהכתיבה.
וטוב יותר שיקדש בתחילת כל פרשה (מ"ב ל"ד צ"ב). וכן בכל מזוזה ומזוזה אף שכותבם ברצף, וכן בכל פעם שעושה הפסקה וחוזר לכתוב (חיד"א י"ח ט"ו).

קידש בפה ולא חשב, מה דינו?
יצא ידי חובה (חזו"א ו' י"ג). ולכתחילה יש להיזהר בזה (קול יעקב רע"ד).

חילוק אותיות בשמות הק', מה מקורו?
נהגו הספרדים, וכן בכתב האר"י, ומקורו ע"פ הזוהר (ויקרא י"א:).

מי ראוי לכתוב ע"פ כוונת האר"י?
"אין לעשותה אלא סופר בעל נפש, אשר יודע שיעשה כל זה כדת, אבל אם מסופק בזה אולי יקלקל, יותר טוב שיכתוב בלי כוונת הקבלה" (אמרי שפר א' י"ט).

האם רשאי להפסיק בדיבור באמצע כתיבת תו"מ?
לכתחילה לא יפסיק באמצע כתיבת כל פרשיות של ראש או של יד (שע"ת, הובא במ"ב ל"ד ה').
ואם קשה לו, לכה"פ לא יפסיק באמצע הפרשה (שם, רמ"א ל"ד י"ט כתב "כשבא לנמנם לא יכתוב, דאינו כותב אז בכוונה", וכ"ש כשמדבר, ודאי אינו כותב בכוונה).
אם הפסיק בדיבור, יעבור בקולמוס על התיבה הראשונה שבכל פרשיה (שע"ת שם).
והיום אין נוהגים כן דחיישינן לקלקול (משנת הסופר כ"ה).

פנים חדשות (שהעבה האות מצד אחד ואח"כ גררה מצד שני ולא נשאר כי אם הכתב החדש), מה דינו?
לכתחילה יש לחשוש (חת"ס קפ"ט). לכן אם כתב בטעות אות צ' ביו"ד הפוכה לצד ימין, והוסיף ראש לצד שמאל, לכתחילה לא יגרור הראש הימני ולא יוסיף דיו לבטלו. אך בדיעבד יש לסמוך על רוב הפוסקים שמכשירים (שבה"ל א' י"ב, והגרי"ש הקל, פסקי הלכות עמ' פ"ד).

מה הדין בתו"מ כשכתב אות אחת שלא כראוי והמשיך לכתוב הלאה, אך לאחר מכן לא גרר האותיות (מאותה אות ואילך) כדי לכותבן מחדש כסדרן, אלא ביטל צורת כל אות ואות לגמרי?
המ"ב (ס"ס ל"ו) התיר, וכן הוא מנהג הספרדים. והאב"נ (סי' ט') אסר. והמקל יש לו על מי לסמוך (שבה"ל א' י"א). ומנהג הספרדים להקל בזה ומ"מ צריך להודיע לקונה (שם).

כתב רחוק מהשרטוט, האם כשר בס"ת ומזוזות?
הרחיק יותר משערה או שתים, הפתחי תשובה פוסל, שו"ת הב"ח (פ"ז) מכשיר, ויש להחמיר.
ורשאי לעבות ראשי האותיות לקרבן לשרטוט (דע"ק).
ובפרט יש לשים לב במזוזה באותיות ע' ד' הגדולות.
ולמנהג הספרדים אם הכתיבה ישרה, אין לפסול.

מה דינו של שרטוט כפול?
מותר, ועדיף שלא לעשות כן (מהר"מ שיק יו"ד רס"ד).
ומנהג הספרדים להקל.

אותיות סמוכות שנראות בעין כמחוברות, ובזכוכית מגדלת נראות נפרדות, מה דינן?
הולכים אחר העין, ובספק מועיל השימוש בזכוכית מגדלת (שבה"ל ח"א, ז').

האם מותר לחקוק סביב אות כשרה כדי לייפותה?
מותר, וי"א שאין לעשות כן לכתחילה (תורת הלוי י"ב, ד').

קובה וזנב מה שיעורם?
אם יוצא כשיעור או"ק אין לחוש. ובשיעור אות רגילה, ספק פסול (שבה"ל ח"ב קנ"ה). והוא שיוצא שורות חוץ מהשורה הרגילה (שם ח"ח ט"ו).
ואין לצרף הרווח שבסוף "שמע" או בסוף המזוזה (שם).

נקב בצידי האות משעת כתיבה, כיצד יתקנו?
יש לגרור סביב הנקב כדי לעשותו מו"ג (מ"ב ל"ב ס"ק ס'). ואח"כ יכול להוסיף דיו במקום שגרר כדי לייפות האות, שאז נחשב כניקב לאחר כתיבה (שבט הקהתי א', ל"ח). ויזהר שלא יקלקל האות בשעת הגרירה.

ראשי אותיות שנוגעים בקו דק (כגון ש', ע' וט'), כתב המ"ב שבדיעבד יכול לחקוק בתו"מ. האם הסת"ם נחשבים בדיעבד?
עי' שבט הלוי (ח"ה ח' ט') דמשמע שהוא לכתחילה.
ובשו"ת להורות נתן (ח"ד ח) כתב שצריך להודיע לקונה, כיון שיש פוסלים.

תפילין של ראש האם רשאי לכתוב ב' פרשיות בקלף אחד ואח"כ לחתוך אותו?
אינו רשאי לכתוב שתי פרשיות שונות על קלף אחד (תיקון תפילין קס"ו), כיון שבחיתוך הוא מוריד את הקלף מקדושתו. אבל לכתוב פעמים אותו פרשיה מותר (מנחת סולת שם).

תפילין של יד הכתובות בשני קלפים מצורפים, האם חסר בהידור?
לכתחילה יכתוב על קלף אחד (שו"ע ל"ב מ"ז). ואם כבר כתב או שנמצא טעות בפרשה רביעית יכול לצרף (מ"ב ל"ב רי"ט).
ובתפילין מהודרות יש להודיע לקונה על כך (שו"ת קרן דוד סי' ח').

הפסק ג' אותיות קטנות באמצע הפרשיה, כיצד יתקנו?
יש לחוש לדעת הרא"ש שנחשב להפסק פרשיה ופסול, וצריך לצמצמו ע"י הרחבת האותיות הסמוכות.
ויש עצה לנקב הקלף במקום ההפסק, באופן שאי אפשר לכתוב שם (רע"א יו"ד רע"א). ויש חולקים (ביה"ל ל"ב ל"ו "מניחם", בשם הפמ"ג).
ויש להודיע לקונה.

נדבקו האותיות זו לזו בדיבוק עבה לכל אורך האות ולא נשתנתה צורתן, האם רשאי לגרור הדיבוק בתו"מ?
המ"ב (ל"ב פ"א) הביא מחלוקת ולא הכריע, והמנהג להחמיר.

גיליון מיותר, האם רשאי לחתוך אותו, או לנסות עליו הקולמוס?
רוב הפסקים מתירים (מהרש"ג א ש"י ר"כ , מחצה"ש ל"ב י'),
ויש מחמירים (תשורת א' רנ"ה). ולכתחילה יש לחשוב מראש שבדעתו לחתוך.

תיוג

חסר תיוג
שו"ע – כשר (ל"ו, ג), ב"ח – פסול. המשנה ברורה מחמיר. (ס"ק ט"ו)

תיוג מנותק מתחילת הכתיבה
מ"ב (בשם הרמ"א מפאנו) – גרע טפי (ס"ק י"ג), דהוא כיתרון אות בין השיטין, וצריך למחקם ולכתוב מחדש.
חזו"א (או"ח ח' י"א) – מסתימת הפוסקים מוכח שפליגי על הרמ"א והתירו לתקנו, בלי למחוק.

תיוג שנמחק או התנתק אחרי הכתיבה
במקום צורך יש להקל ולהשאיר ללא תיקון (מנחת יצחק ז' קט"ז), אם אין לתג צורת אות קטנה.

תיוג אחרי הכתיבה
לכתחילה יש לתייג בשעת הכתיבה (מועדים וזמנים ו' ק"ב).

כוונה בתיוג
לכתחילה צריך לכוון (ביה"ל ל"ט ב' "בכל").

תיוג בדיו כימי (רפידוגרף)
חסר בהידור (רמ"א יו"ד רע"א ו' כתב לעשות הדיו מדבר הבא מן העץ).
ובדרך כלל דיו זה אינו מאריך ימים כמו דיו של סת"ם, ודוהה מהר יותר.

חק תוכות
אם נדבקו התגים בראשם ועדיין וצורתם עליהם, מותר לגרור הדיבוק (מק"מ לב ס"ח).

מנהג הספרדים
להקל כשחסר תיוג או תיוג מנותק, וכן נהגו לתייג אחר הכתיבה ובדיו כימי.

קידוש השמות

כתב שם ולא ידע שהוא כותב שם (שחשב שהוא כותב תיבה אחרת), מה דינו?
אינו קדוש, ורשאי למחקו (תורת הלוי ט', ז').

כיצד מקדש השמות בפיו?
כשמוציא בפיו בשעת כתיבת ה' יאמר יו"ד ק"י ו"ו ק"י או הוי"ה (מק"מ רע"ד, י"א).
אם כתב שם הוי-ה והוציא בפיו "אלקים" כשר.

קידש בטעות שם של חול, מה דינו?
יקדור (קסה"ס י"א ט"ז), או יקלוף (לשיטת המקילים).

אותיות שק"י שמאחורי המזוזה האם צריך לקדשן?
לכתחילה צריך לכותבן כדינן (לשם קדושה, בכתיבה ובהיקף גויל ועוד).
ואם לא כתבן כדינן יכתוב שם נוסף בסמוך להם (הגרי"ש אלישיב).

האם שמות כוז"ו שמאחורי המזוזה יש בהם קדושה?
שמות כוז"ו שמאחורי המזוזה אין בהם קדושה, ואין צריך שיכתבם בדיוק ממול השמות (הגרי"ש אלישיב).

האם מותר למחוק שם הכתוב במסך המחשב?
מותר (שבה"ל ט', ח'), ויש מחמירים.